מודל המכפילים להערכת שווי: האם זה הכלי הכי מדויק להשקעות בשוק ההון?

מודל המכפילים: יתרונות וחסרונות בשוק ההון – האם זה באמת כלי הערכת שווי מדויק?

מודל המכפילים הוא אחד הכלים המרכזיים והוותיקים ביותר להערכת שווי חברות. הוא מבוסס על רעיון פשוט אך יעיל: הערכת שווי נכס פיננסי באמצעות השוואת ערכו למדדים מקובלים בשוק, כגון רווחים, מכירות או נכסים.

תמונה מתוך pexels.com מניות - אלמביר

מודל המכפילים בהערכת שווי חברות: איך זה התחיל ולמה זה עדיין רלוונטי?

המודל התפתח במהלך המאה ה-20, בעיקר בזכות עבודותיהם של כלכלנים מובילים כמו בנג'מין גראהם וג'ון בור וויליאמס. גראהם, שנחשב לאבי תורת ההשקעות המודרנית, פיתח את גישת "ההשקעה הערך" (Value Investing), שבמסגרתה מודל המכפילים תפס מקום מרכזי. גראהם הדגיש את חשיבות השוואת ערך השוק של מניה למדדים פיננסיים, כדי לאתר מניות מתומחרות בחסר.

ג'ון בור וויליאמס, מצדו, פיתח את מודל היוון תזרים המזומנים (DCF) בשנות ה-30 של המאה ה-20, שהיה בסיס לתורת השקעות הערך המודרנית. מודל המכפילים, כתוצאה מכך, הוא נגזרת פשוטה יותר של מודל זה, ומשמש בעיקר להערכה מהירה ומיידית של שווי חברה.

אחד היתרונות המרכזיים של מודל המכפילים הוא הפשטות והמהירות שבהם ניתן להפעילו. בניגוד למודלים אחרים, כמו DCF, אין צורך בהנחות רבות או תחזיות לטווח ארוך. עם זאת, הפשטות הזו עלולה להיות גם חיסרון, שכן המודל מתבסס על נתוני עבר ולא בהכרח משקף את הפוטנציאל העתידי של החברה. בנוסף, מודל המכפילים מושפע מאוד משוק ההון שבו הוא פועל, ועלול להטעות במצבי קיצון או כאשר יש הבדלים משמעותיים בין החברות בענף.

כיצד מיישמים את המודל היום

כיום, מודל המכפילים משמש ככלי מרכזי להערכת שווי בשוק ההון. המודל פועל על בסיס השוואת מכפיל של חברה ספציפית למכפילים של חברות דומות באותו תחום או לשוק בכללותו. המכפילים הנפוצים כוללים מכפיל הרווח (P/E), מכפיל ההון העצמי (P/B), ומכפיל ההכנסות (P/S).

מכפיל הרווח משמש להערכת שווי חברה על ידי הכפלת הרווח הנקי השנתי שלה במכפיל המקובל בשוק. אם חברה מרוויחה 10 מיליון דולר בשנה, ומכפיל הרווח הממוצע בענף הוא 15, אז שווי החברה יוערך ב-150 מיליון דולר. דוגמה נוספת, אם חברה מציגה רווח שנתי של 20 מיליון דולר, ומכפיל הרווח בענף הוא 10, שווי החברה יוערך ב-200 מיליון דולר.

המודל פופולרי במיוחד בזכות הפשטות והנגישות שלו. עם זאת, יש לשים לב כי מודל המכפילים מסתמך על הנחות בסיסיות לגבי דמיון בין חברות, ולכן יש ליישמו בזהירות.

רוברט שילר וניתוח CAPE: המחקר שמאתגר את מודל המכפילים המסורתי

פרופסור רוברט שילר מאוניברסיטת ייל הוא כלכלן נודע שזכה בפרס נובל לכלכלה. הוא התמקד במחקריו בניתוחים כלכליים הקשורים לשוק ההון ולתמחור נכסים. אחד המחקרים החשובים ביותר של שילר עוסק במכפיל הרווח (P/E) ובתרומתו להערכת שווי שוק לטווח הארוך.

שילר חקר את השימוש במכפיל הרווח כחלק מהתהליך של הערכת שווי מניות והבנת התנהגות השוק. המחקר שלו מתמקד במכפיל הרווח המתואם למחזור (CAPE – Cyclically Adjusted Price-to-Earnings). מדד זה, שנקרא גם "שילר P/E," בוחן את מכפיל הרווח על פני עשר שנים, כשהוא מתואם לאינפלציה. המחקר נועד לבדוק אם קיימת מתאם בין מדד זה לבין תשואות עתידיות בשוק המניות.

המחקר של שילר הראה כי כאשר המכפיל נמוך, התשואות העתידיות נוטות להיות גבוהות יותר. לעומת זאת, כאשר המכפיל גבוה, התשואות העתידיות נוטות להיות נמוכות יותר. הממצאים הללו נחשבים לחשובים במיוחד, שכן הם מרמזים על כך שמכפיל הרווח יכול להיות כלי חיזוי יעיל לטווח הארוך.

המחקר בדק את ההיסטוריה של שוק המניות האמריקאי והתמקד בתקופות שבהן מדד CAPE היה גבוה או נמוך במיוחד. שילר הראה כי מדד גבוה בישר לעיתים קרובות על בועות שוק ועל נפילות עתידיות בשוק המניות. מנגד, מדד נמוך יכול להעיד על שוק מתומחר בחסר, מה שעלול להצביע על הזדמנויות השקעה טובות.

שילר הדגיש את חשיבות הבנת ההקשר הרחב יותר של השוק, ולא רק את המדדים עצמם. הוא טען כי המכפיל לבדו לא מספיק כדי לחזות את התנהגות השוק ויש לשלבו עם גורמים נוספים. במחקריו, שילר בחן את השפעות הכלכלה, הפוליטיקה והפסיכולוגיה של המשקיעים על תמחור הנכסים והגיע למסקנה כי התנהגות השוק אינה תמיד רציונלית.

השימוש במודל CAPE, כפי שהוצג על ידי שילר, השפיע באופן משמעותי על אופן השימוש במכפילים בשוק ההון. המודל נתן למשקיעים כלי נוסף להערכת שווי מניות, כאשר המבט על פני תקופה ארוכה אפשר הבנה עמוקה יותר של מגמות השוק.

ישום מודל המכפילים

המודל מיושם היום בכל תחום בשוק ההון. משקיעים ואנליסטים עושים שימוש במכפילים כדי להשוות בין חברות דומות ולזהות הזדמנויות השקעה. לדוגמה, אם מכפיל הרווח של חברה נמוך מזה של המתחרים בענף, המשקיע עשוי להניח שהחברה מתומחרת בחסר ויש לה פוטנציאל צמיחה. לעומת זאת, מכפיל רווח גבוה עשוי להעיד על הערכת יתר של החברה ועל סיכון גבוה יותר להשקעה.

מודל המכפילים אינו מוגבל למכפיל הרווח בלבד. קיימים מכפילים נוספים, כמו מכפיל ההכנסות (P/S), המשקף את היחס בין שווי השוק של החברה להכנסותיה, ומכפיל ההון העצמי (P/B), שמתאר את היחס בין שווי השוק להון העצמי של החברה. כל אחד מהמכפילים מספק זווית ראייה שונה על הערכת השווי של החברה ומאפשר למשקיע לקבל תמונה כוללת ומדויקת יותר.

השימוש במודל המכפילים דורש זהירות ותשומת לב להקשר הרחב. מכפילים יכולים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים כמו תנודתיות בשוק, מצב הכלכלה, או שינויים רגולטוריים. משקיעים צריכים להבין שהמודל אינו מנותק מהמציאות הכלכלית, ויש להפעילו בשילוב עם מודלים נוספים וניתוח מעמיק של השוק.

ביקורת על מודל המכפילים: האם הכלי הזה באמת משקף את שווי השוק?

מודל המכפילים הוא כלי מרכזי להערכת שווי חברות בשוק ההון, אך הוא אינו חף מחסרונות. אחד המגבלות העיקריות של המודל היא הפשטות שלו, אשר עלולה להוביל לתוצאות מוטעות כאשר לא מתחשבים בהקשר הרחב יותר של החברה או השוק. מודל זה מניח כי נתוני הרווח, ההכנסות או ההון העצמי הם מדדים מדויקים לשווי החברה, אך במציאות, נתונים אלו עשויים להיות מוטעים או בלתי יציבים.

ביקורת משמעותית על המודל נשמעת מצד כלכלנים ואנליסטים, כמו פרופסור ריצ'רד תיילר, זוכה פרס נובל לכלכלה, אשר טוען כי המודל מתעלם מהתנהגות המשקיעים והגורמים הפסיכולוגיים המשפיעים על השוק. תיילר, אחד המובילים בתחום הכלכלה ההתנהגותית, מדגיש כי התנהגות השוק אינה תמיד רציונלית ושקבלת החלטות של משקיעים אינה מתבצעת על פי מודלים מתמטיים בלבד. הוא מסביר כי מכפיל רווח גבוה או נמוך עשוי להיות תוצאה של התנהגות משקיעים רגשית, כמו פחד או אופוריה, ולאו דווקא של שווי כלכלי אמיתי.

מחקר נוסף המעמיד את מודל המכפילים באור בעייתי הוא מחקרו של פרופסור ג'וזף סטיגליץ, גם הוא זוכה פרס נובל לכלכלה. במחקריו, סטיגליץ טוען כי מודל המכפילים אינו מתחשב בצורה מספקת באי ודאות ובסיכון, מה שמוביל להערכת שווי יתר או חסר. הוא מדגיש את הצורך לשלב מודלים נוספים בהערכת שווי חברות, כגון ניתוח סיכונים או מודלים המתחשבים בגורמים חיצוניים כמו רגולציה או מצב כלכלי כללי.

חיסרון נוסף של המודל הוא הרגישות שלו לשינויים זמניים ברווחים או בהכנסות. לדוגמה, בתקופות משבר, רווחי החברה עשויים לרדת באופן זמני, מה שיוביל למכפיל רווח גבוה. אולם, אם מדובר במשבר זמני, המודל עשוי להוביל להערכה שגויה של החברה ולמסקנה שהחברה מתומחרת ביתר. כך גם במקרה ההפוך, כאשר רווחים חריגים עולים בעקבות אירועים חד-פעמיים.

מודל המכפילים גם מתקשה להתמודד עם חברות בצמיחה מהירה או חברות חדשניות שאינן רווחיות עדיין. חברות טכנולוגיה רבות, כמו אמזון בשנותיה הראשונות, היו בעלות מכפילי רווח גבוהים במיוחד או אפילו שליליים, מה שהפך את השימוש במודל המכפילים ללא רלוונטי בהערכת שווי החברה.

לבסוף, אחד הביקורות המרכזיות על המודל היא שהוא אינו מתחשב בשינויים כלכליים או טכנולוגיים המתרחשים לאורך זמן. מכפיל רווח שנראה תקין בתקופה מסוימת עשוי להיות לא רלוונטי בהקשר של שינויים טכנולוגיים או כלכליים שמתרחשים לאחר מכן. לדוגמה, כניסת טכנולוגיה חדשה עשויה לשנות את פני השוק ולפגוע במודל המסורתי של החברה.

למרות כל החסרונות הללו, מודל המכפילים ממשיך להיות כלי פופולרי בשוק ההון. עם זאת, השימוש בו צריך להיות זהיר ומבוסס על הבנה מעמיקה של הגורמים המגבילים והסיכונים הטמונים בו. שילוב של המודל עם ניתוחים נוספים יכול לעזור למשקיעים לקבל תמונה מלאה יותר ולהימנע מהחלטות השקעה שגויות.

מודל המכפילים הוא כלי שימושי וחשוב להערכת שווי חברות, והוא משמש בתדירות גבוהה בשוק ההון המודרני. עם זאת, חשוב להשתמש בו בזהירות ולהבין את מגבלותיו. במחקרים שונים נמצא כי המודל יכול לספק תוצאות מדויקות, אך הדבר תלוי במידה רבה בבחירת המכפילים המתאימים וההבנה של הענף.

אין באמור המלצה – או תחליף ליעוץ השקעות , התוכן נכתב לצרכי למידה בלבד !

מקור תמונה: pexels.COM אלמביר - הערכת שווי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עגלת קניות
דילוג לתוכן