האם מותר להשקיע בקופת גמל ובמניות

גם בהלכה דנו רבים בדורות האחרונים במעמד חברה זו, כיוון שלא ברור מי הבעלים בה. כפי שהציג הרב אשר וייס (מנחת אשר א, קה), בדרך כלל בעלות האדם בממון מתבטאת בכך שהוא: א. זכאי להרוויח ממנו. ב. יכול להחליט כיצד להתנהל עימו, היכן להשקיע אותו וכדומה. ג. יכול למוכרו כאשר אין בו עוד חפץ. בחברה בע"מ לעומת זאת, הרווחים בידי בעלי המניות, ניהול החברה בידי המנכ"ל, ומכירת הנכסים בידי הדירקטוריון.

מחלוקת האחרונים

בעקבות המורכבות של חברה כזו, דנו הפוסקים מה הדין כאשר החברה עוברת איסורים, מחלוקת שתלויה במידת האחריות שנותנים לבעלי המניות בחברה:

א. המנחת יצחק (ג, א) סבר שבמקרה בו יש מעט מניות למשקיע, אין בהשקעתו איסור כלל, כיוון שהוא נחשב כמלווה לחברה ולא כבעליה, ואין זה עניינו אם יש לחברה חמץ בפסח וכדומה. אולם, אם יש אדם שמחזיק מספיק מניות שמקנות לו גם השפעה מסוימת על התנהלות החברה (למשל הצבעה על מינוי חבר המנהלים וכדומה), יש בהשקעה איסור כיוון שהמשקיע נחשב בעלים.

אמנם כפי שהעירו, גם אם החברה מאפשרת מכמות מסוימת של מניות להצביע על מדיניות החברה, אין זה בהכרח אומר שהם אכן נחשבים בעלים בבעלות חלקית. לעיתים רבות הזכות להצביע היא 'בכאילו' וכדי לתת למשקיע תחושת חשיבות ועניין בחברה, ובפועל צריך כמות גדולה מאוד של מניות כדי שתהיה משמעות להצבעה. ובלשון הרב משה פיינשטיין (אג"מ אבה"ע א, ז):

"ומה שלפי תנאי המכירה יש לבעל השערס דעה לבחירת פרעזידענט /נשיא/ הוא רק פטומי מילי בעלמא, כי למעשה משאירין לעצמן יותר מהרוב שלא שייך שיאמרו דעה, וגם הקונים אין רוצים לומר דעה בזה, כי אין כוונתם לקנות זה ולכן לעניות דעתי אין לחוש למה שעושים הבעלים דהקאמפאניעס שאינו נוגע להם."

ב. הרב שטרנבוך (מועדים וזמנים ג, רסט) והרב וואזנר (שבט הלוי ח, שו) חלקו על המנחת יצחק וטענו, שאין זה משנה אם למשקיעים שליטה בחברה או לא. לשיטתם אי אפשר ליצור 'ייצור חדש' בהלכה, דהיינו ממון שאין לו בעלים בשר ודם אלא הוא ישות מופשטת. לכן המשקיעים בחברה נחשבים כשותפים בה, גם אין להם אמירה בניהול החברה.

כיצד מתבצעת שותפות זו? בתנאים מיוחדים הבאים לידי ביטוי בחברה בע"מ. במקרה של חובות החברה, לא נוטלים מהם את כספי החוב, השפעתם מוגבלת, ועוד תנאים נוספים המגדירים את יחסם לחברה. אם הם נחשבים שותפים, וודאי שאין היתר שהחברה שלהם תלווה בריבית ליהודים, תחזיק חמץ בפסח, תחלל שבת וכל איסור שהוא שהרי היא שלהם. ובלשונו:

"ואנו עם ישראל אין לנו מושג הזה כלל בדיני ממונות וגם אי אפשר לנו לייצרו, שבמשפט דיני ממונות אצלינו מגבילים זכות קנייני ממון לאדם דווקא, ואין למת אף ביצירת חוק שום קניין ממוני כלל. ולדידן, אפשר רק שותפות בתנאים מסויימים ולא חברה בע"מ בגדר הנזכר לעיל."

מה יעשה לשיטתם הרוצה להשקיע במניות? על מנת לפתור את הבעיה הומצאו במיוחד בבתי השקעות מסלולים על פי ההלכה, דהיינו מסלולי השקעה בהם לא משקיעים בשבת, לא עוסקים במסחר לא כשר, ולא מלווים בריבית ליהודים (או על כל פנים עושים היתר עסקה). הרווח של מסלולים אלו לרוב נמוך יחסית, אך בצורה כזאת אין בכך איסור גם לשיטתו (ועיין הערה[1]).

ג. הרב אשר וייס (שו"ת א, קה – קו) חלק וביאר, שגם אם יש לבעלי המניות אפשרות מסוימת לניהול החברה, אין זה הופך אותם לבעלי החברה באופן מוגבל, אלא עדיין החברה נחשבת כבעלים על עצמה והמשקיעים לא בעלים כלל. משום כך אין איסור להשקיע בחברה שעוברת על איסורים, שהרי המשקיעים (ואף אדם אחר) אינם הבעלים העוברים על איסורים

עם כל זאת הוסיף וכתב, שטוב לעשות היתר עסקה לחשוש לסוברים שיש איסור ריבית (דבר שממילא מתבצע בחברות הגדולות). כמו כן, וודאי שאין היתר לחברה זו לעבור על איסורים של 'בן אדם לחברו' כמו גניבה וגזילה, שכן איסורי שמים (כמו ריבית וחמץ) הוטלו בדווקא על הבעלים וכאן אין בעלים, אבל דינים שכליים של בן אדם לחברו על כל אדם חובה למנוע אם באפשרותו

[1] למרות זאת כתב הרב שלמה אישון (אמונת עיתך 100) שהבד"צ של העדה החרדית (הצועד ככל הנראה בשיטתו או בשיטה דומה) אינו מתיר להשקיע במניות, כיוון שקשה לבדוק שאכן כל נכסי החברה מושקעים על פי ההלכה. כמו כן, אפילו להשקיע בחברות של גויים הם לא מתירים, מחשש שמא יש יהודי המעורב בעסק ויש בכך איסור (אך יש להעיר שגישתם מחמירה מאוד, ואי אפשר להורות באופן גורף להימנע בהשקעה במניות).